בלב יפו , לא רחוק מבית חולים צהלון , ממוקמת כיכר ועליה פסל של שחקן בועט בכדור אל עבר השחקים.
מיהו השחקן הזה ולמה פסלו ממוקם דווקא ביפו ?
הפסל הוא של אחד השחקנים הגדולים שידעה הארץ בעשור שלפני קום המדינה . הוא היה שחקן ענק על המגרש אבל לא פחות ענק גם מחוץ למגרש וכמו שנתן על המגרש את הנשמה , הוא נתן את הנשמה גם ובעיקר מחוץ למגרש . נתינה ללא גבול . נתינה עד הסוף.
לאיש יש שם ושמו מעיד עליו. נתן.
נתן פנץ.
נתן פנץ הצעיר החל לשחק בקבוצה הבוגרת של מכבי תל אביב באמצע שנות ה30 ובשנת 1936 זכה איתה באליפות הראשונה בתולדותיה. לאחר הזכיה יצאה הקבוצה למסע משחקים בארה״ב . במסע זה הבקיע פנץ 22 שערים ושמו התפרסם ברחבי ארה״ב. הוא קיבל הצעות לעבור לשחק בליגה האמריקאית תמורת עשרות אלפי דולרים ( סכומי עתק באותה תקופה) . הסכומים יכלו להיות מפתים עבור שחקנים אחרים , אבל לא עבור ציוני כנתן פנץ שכלל לא היה מוכן לשמוע על אפשרות של עזיבת הארץ .
ב1939 הסתכסך עם הנהלת מכבי תל אביב עקב חוסר מוכנותה לשלב צעירים בקבוצה הבוגרת ועזב לבית״ר תל אביב איתה עלה לליגה הבכירה ( שנקראה אז ליגה א׳ ) וזכה איתה פעמיים בגביע . ( 1940 ו 1942)
בתמונה:נתן פנץ כורע רביעי מימין במשחק של נבחרת ארץ ישראל מול יוון ב1938.
כשב1947 אסרו הבריטים על השימוש בשם בית״ר עקב השיוך של בית״ר לאירגון האצ״ל בו נלחמו הבריטים , נאלצה הקבוצה לשנות את שמה לנורדיה . פנץ בעל העקרונות והגאווה הלאומית המפותחת לא יכל לקבל את ההכתבה הזו שבוצעה על ידי כובש זר ולכן עזב את נורדיה וחזר למכבי תל אביב וזאת במקביל להתגייסותו לאצ״ל. הוא לא ביקש שום הנחות כספורטאי , אלא ראה חובה קדושה להגן על העם והארץ .
יומיים לפני מותו שיחק את משחקו האחרון בדרבי התל אביבי שנערך באיצטדיון המכביה. הפועל הבקיעו ראשונים ונתן פנץ הבקיע את שער השוויון. שערו האחרון בחייו.
יומיים לאחר מכן , ב28.4.1948 , הוא השתתף בקרב על יפו כמקלען על משוריין, חטף פגיעה ישירה ונהרג במקום.
המדינה שבדרך איבדה חלוץ ענק שלוניה דבורין אמר עליו ש״היה גדול החלוצים בארץ ישראל של אז. תמיד ידע להתל בהגנות היריב והיה בלתי ניתן לעצירה.״ אבל לא פחות מכך איבדה ספורטאי הגון ולוחם שנלחם למענה בכל מקום שיכל ובכל מגרש אפשרי. זה של הכדורגל וזה של הקרב.
